הסיפור שלי

איך נהייתי יועצת ארגונית?  

במקום שבו נולדתי ושבו אני חיה עד היום, מושב קטן ברמות יששכר אשר למרגלות הגלבוע, מקצוע כמו שלי נחשב פעם לסוג של "לופט גשעפט", שזה באידיש, "מקצוע אויר", כלומר,  אין באמת מקצוע כזה…. אם זה לא מניב פירות, אם לא חולבים מזה חלב, אם זה לא מטיל ביצים, אם זה לא מצמיח חיטה, אז זה לא באמת מקצוע… ולקח לי הרבה שנים להיות מסוגלת להגיד בקול ברור ובהיר: אני יועצת ארגונית, בלי להתנצל ובלי להסביר.

אבל דווקא מתוך החקלאות צמח עבורי המקצוע הזה. 

אבי, עודד,  הוא איש אדמה ומורה. בידיו החשופות מפורר רגב בשדה כדי לבדוק אם כבר הגיעה העת לחרוש. את ילדיו ואת תלמידיו לוקח לשדה ומלמד  בסבלנות ובחדווה את סודותיהם של השותפים: הזרעים, החרקים, העופות, הנברנים, העננים, הטרקטור, חומרי הדשן ועשבי הבר.

התבוננות על אבי בעבודתו  הלכה עלי קסם מילדות. התנועות שלו ריתקו אותי. החיבור בין הידע העצום, ספרי החקלאות, מחברות החישובים והשרטוטים לבין המכונות ושדה היו בעיני קסם. האופן שבו תכנן את השנה, את החודש ואת יום העבודה, הזמין זרעים, הכין את הכלים, והאופן שבו סגר יום עבודה והכין הכל לקראת מחר לימד אותי כל מה שצריך על תכנון מסודר וקפדני ועל תהליכים קצרי טווח וארוכי טווח. בשבילי, עד היום,  כל אדם בעמלו  ולא רק אבי הוא מושא התבוננות מעורר השתאות ופליאה.  אני סקרנית  לחקור וללמוד כיצד אנשים מבצעים את עבודתם. לראות את תנועתם במרחב, להקשיב לשפתם, לחקור את האופן שבו הם אוחזים בכלי העבודה שלהם – ממחרשה ועד מחשב. להביט באינטראקציות שהם מקיימים עם הסובבים אותם: מנהלים, עובדים, לקוחות, תלמידים, ספקים ואורחים.  להבין את הסביבה שבתוכה הם פועלים. את הכוחות שמשפיעים עליהם – ממזג האוויר ועד למדיניות הממשלה.

זכיתי להפוך את ההנאה הגדולה שלי למקצוע. שנים של התבוננות, חקירה ולמידה של בני אדם בעבודתם העניקו לי ידע ומיומנויות שאותם אני חולקת עם הלקוחות שלי. מלמדת אותם  ומעודדת אותם לפתח סביבות ארגוניות שכל אחד רוצה להיות שותף בהן ולהוציא מעצמו את המיטב בתוכן.