משבר בארגון בעקבות אובדן

לינדה (השם בדוי, האישה אמיתית ומופלאה) היא אשת טיפול שניהלה קריירה טיפולית לצד סיוע לבעלה בניהול עסק.

היא למדה ניהול מתוך מחשבה עתידית להשתלב בניהול במערכת החינוך. היא לא שיערה שתזדקק לידע הניהולי שרכשה מוקדם מהצפוי ובנסיבות טראגיות.

בעלה האהוב נפטר ממחלה אחרי מאבק קצר ואכזרי. בהתחלה כולם נחלצו לעזרה: העובדים, הספקים והלקוחות. כולם הראו נכונות להירתם ולסייע.  אך מהר מאד היא הבינה שלמעשה היא לבד.

לאכזבתה, חלק מהאנשים שבעלה והיא טיפחו והכשירו במשך שנים, הפנו לה גב.

לקוחות זיהו את החולשה, נשרו ועברו למתחרים בקצב מסחרר.

לינדה פנתה אלי עם בקשה לעשות סדר, להגדיר מחדש את ייעודו של העסק באופן שיתאים למומחיות שלה, ששונה משל בעלה המנוח,  לחדד את הערכים החשובים ואת המורשת שחשוב לה לשמר ולטפח ולצד זאת להגדיר מה לא יוכל להמשיך להתקיים וממי ראוי להיפרד.

תמונת העתיד הרצויה לה הלכה והתבהרה ואור קטן חזר לעיניה.

אבל גם מבלי לקרוא את המאזנים ומבלי להיכנס לכרטסת של הנהלת החשבונות, היה לי ברור שאין הלימה בין האור בעיניים לבין המציאות. לא צריך להיות כלכלן בשביל זה. מספיק לפקוח עיניים ולראות, שאנחנו נפגשות לשיחה במשרד והמקום ריק. אף אחד לא נכנס. מקום שאמור להיות הומה אדם בשעות שבהן הייתי שם, היה שומם. מזכירה משועממת, פה ושם מישהו שנכנס בטעות וביקש הכוונה למקום אחר, ושקט. לינדה מגיעה לפגישות נלהבת, בציפייה, עם רעיונות מרגשים, ואני מגיעה אליהן מודאגת, מתקשה להבין איך לינדה ממשיכה לצרוך יעוץ ארגוני כשאין הכנסה אפילו די הצורך כדי לשלם שכר דירה לבניין הגדול ששכרו בעלה והיא וערכו בו שיפוצים נרחבים.  חששתי שלינדה מתכחשת למציאות ומשמרת תודעת שפע מדומה. התעקשתי לשאול על המאזן, על המצב מול ספקים, מול בנקים ומול עובדים. בהתחלה התשובות שלה היו "אח שלי מטפל בזה, אני סומכת עליו". לא ויתרתי. עד שבהדרגה היא התחילה להסס בתשובות שלה, לשתוק בתגובה לחלק מהן, ולנגב באלגנטיות את הדמעות הסוררות כאשר שאלתי אותה מה הילדים הבוגרים שלה יודעים על המצב. בהדרגה, היא נאותה לפגוש את העובדות המרות של המציאות, להישיר מבט אל חשבון הבנק שרופד בכספי ביטוח החיים שהלכו ואזלו, להפשיל שרוולים ולגעת גם במה שלא מריח חלומות ויוזמות. התחלנו לעבוד בשיטתיות על כל שורה של פעילות בארגון. לבדוק אילו פעילויות רווחיות ומניבות ואילו לא, אילו ספקים מציעים לה מוצרים ושירותים שהיא יכולה להרשות לעצמה לרכוש ואילו לא , אילו לקוחות משלמים ובזמן ואילו נהנים מדחיית תשלומים ושמיטת חובות מתוקף קשרים חברתיים ומשפחתיים. עשינו סדר  בהגדרות התפקידים ובמבנה הארגוני, כולל הגדרת התפקיד של לינדה עצמה, נוכח היותה, לצד מנהלת הארגון, גם אם חד הורית לארבעה ילדים מתגעגעים.

בהדרגה היא גייסה גם את הצוות לסיעור מוחות, לפעולות מגבשות שהבהירו שהיא שם כדי להישאר ולהניע את הארגון קדימה ואפילו לתקן כמה נורמות שהתאימו כאשר בעלה ניהל את העסק אבל כעת התאימו פחות.

הצוות התגלה כיצירתי, מחויב ונאמן באופן שהפתיע אותה ונתן לה הרבה כוחות. היו כאלה שהיא סימנה להם את הדרך החוצה. שמו הטוב של המקום והאמינות של לינדה בעיני הלקוחות התבררו כמשאבים יקר ערך ולמדנו איך למנף אותם. יש עוד דרך ארוכה לעבור. אבל לעת עתה עצרנו את הדימום.

כדי לאסוף את השברים ולגלות את הכוחות שנשארו אחרי האובדן לפעמים נדרשת יד מכוונת ומעודדת. אני כאן בשביל לינדה ובשביל כל מי שמחפש או מי שמחפשת את הדרך להתרומם ולהמשיך מחדש.

משבר ניהולי מסיבות אחרות? אולי הסיפור על מנהלים שעובד שלהם מרר להם את החיים רלוונטי לך.