ומה תפקידו של מנהל בכיר כאשר המנהל שמתחתיו עובר התעמרות מצד עובד?

מנהל ומנהלת שפגשתי עברו שנה מהגיהנום, אין דרך אחרת לומר זאת, כתוצאה מהתנהגות של עובד ועובדת שירדו לחייהם.

עובד ועובדת, שכל אחד מהם הסתובב בארגון שבו עבד, (האמת היא שהעובדת אפילו לא הגיעה לארגון, אלא ניהלה את זה ממקום מושבה בשמירת הריון בביתה), סיפר לכולם אילו דברים נוראים המנהל/ת עושה, תיארה איך הארגון מדרדר, איך כולם לא מרוצים, ליקט קהל תומכים, הצליח למצוא בכל טוב רע במיומנות מדהימה.

לכלכו בפנים, טינפו בחוץ. למה? תלוי את מי שואלים. אז שאלנו. וכל התשובות שאספנו לא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת לעוצמות, לתדירות ולסגנון. 

שעות על גבי שעות על של פגישות ושיחות, ניסיונות של אנשים לגשר ולפשר, התערבות מלמעלה, מלמטה ובאלכסון. שום דבר לא עזר.

הנחישות של כל אחד משני העובדים להכפיש, להרעיל ולהרוס הייתה חריגה ושיטתית.

עד כאן היה דימיון רב בין שני הסיפורים. איך זה הסתיים? אחרת לגמרי בכל אחד מהמקרים.

בארגון אחד זה הסתיים כשהמנהל הודיע יום רביעי אחד, בשעה 16:00 אחה"צ, בדיוק כשכולם היו בדרך הבייתה, שהוא לא חוזר יותר לעבודה. שוק טוטאלי לכולם. המנהלת השנייה קראה יום אחד לעובד והודיעה לו שהוא סיים את דרכו בארגון. העובד התמרמר, התמרד, הרעיש והשתולל, הבטיח נקמה, אבל עזב, והמנהלת חזרה לנשום.

מה מבדיל בין המנהל שעזב למנהלת שנשארה והעזיבה את העובד שלה?

הרבה דברים כנראה, אבל מאחר ששניהם מנהלים מוערכים, משקיענים ואיכותיים, שקידמו את הארגון שלהם לתוצאות מרשימות, אני בוחרת הפעם דווקא להתייחס לפן מסוים בשני האירועים האלה שאינו נוגע ספציפית למנהלים הללו, אלא למי שמעליהן. יש כאן שיעור חשוב בעיני.

המנהל שעזב, ביקש שוב ושוב מהגורמים שמעליו לסייע לו בהתמודדות מול העובדת המרעילה. שמירת ההריון של העובדת ואולי גם סיבות אחרות הביאו את הממונים על המנהל הזה לידי גמגום מתמשך וסחיבת רגליים בעניין. "מסכן העובר שעוד לא נולד ושעל כתפיו יושב כל הרעל הזה" אמר לי המנהל הזה. כולם הפסידו במקרה הזה. הארגון נשאר בלי מנהל מהרגע להרגע. העובדת חטפה שוק מהעוצמות של עצמה והדרדרה למצב נפשי קשה.  השחקנים האחרים – כל יתר העובדים, התהלכו ימים חפויי ראש, מבוהלים ממה שקרה, מבולבלים, מיוסרים וחסרי אונים.

המנהלת שנשארה והעזיבה את העובד המרעיל שלה, פנתה לממונה עליה ושיתפה אותו בקשיים שלה. היא המתינה לגזר הדין שלו בראש מורכן, בטוחה שינזוף בה על כך שהיא לא מצליחה למצוא פתרון. היא סיפרה שהרגישה כמו ילדה קטנה שמתלוננת על ילדים שעושים עליה חרם. היא הופתעה. "עובד שמתמרד נגד מנהלת שאני מיניתי לתפקיד, מתמרד גם נגדי. עובד שמתמרד נגד מנהלת, מפריע לה לעבוד ומטריד אותה, מזיק לארגון. אני לא מוכן להעסיק עובדים שמזיקים לארגון". הוא תמך בפיטורים שלו ועמד מאחורי המנהלת במאת האחוזים.

יש לכם מנהל בדרג ביניים שסובל מהתעמרות מצד עובד או עובדת? אל תעמדו מנגד, אל תתעלמו ואל תקוו שזה יסתדר מעצמו. הצעת הצעות? חשבת ביחד עם המנהל/ת? שמעת את הצד של העובד/ת? שמעת גם אחרים בעניין? אין שיפור במצב? יש קונפליקטים שכדאי להתעלם מהם ולא להתערב. יש קונפליקטים שחייבים להתערב בהם ולעזור. קשה? בשביל זה אני כאן. תקופה רגישה בארגון מסיבות אחרות? בטח יעניין אותך לקרוא על לינדה

דברו איתי. 🖐

משבר בארגון בעקבות אובדן

לינדה (השם בדוי, האישה אמיתית ומופלאה) היא אשת טיפול שניהלה קריירה טיפולית לצד סיוע לבעלה בניהול עסק.

היא למדה ניהול מתוך מחשבה עתידית להשתלב בניהול במערכת החינוך. היא לא שיערה שתזדקק לידע הניהולי שרכשה מוקדם מהצפוי ובנסיבות טראגיות.

בעלה האהוב נפטר ממחלה אחרי מאבק קצר ואכזרי. בהתחלה כולם נחלצו לעזרה: העובדים, הספקים והלקוחות. כולם הראו נכונות להירתם ולסייע.  אך מהר מאד היא הבינה שלמעשה היא לבד.

לאכזבתה, חלק מהאנשים שבעלה והיא טיפחו והכשירו במשך שנים, הפנו לה גב.

לקוחות זיהו את החולשה, נשרו ועברו למתחרים בקצב מסחרר.

לינדה פנתה אלי עם בקשה לעשות סדר, להגדיר מחדש את ייעודו של העסק באופן שיתאים למומחיות שלה, ששונה משל בעלה המנוח,  לחדד את הערכים החשובים ואת המורשת שחשוב לה לשמר ולטפח ולצד זאת להגדיר מה לא יוכל להמשיך להתקיים וממי ראוי להיפרד.

תמונת העתיד הרצויה לה הלכה והתבהרה ואור קטן חזר לעיניה.

אבל גם מבלי לקרוא את המאזנים ומבלי להיכנס לכרטסת של הנהלת החשבונות, היה לי ברור שאין הלימה בין האור בעיניים לבין המציאות. לא צריך להיות כלכלן בשביל זה. מספיק לפקוח עיניים ולראות, שאנחנו נפגשות לשיחה במשרד והמקום ריק. אף אחד לא נכנס. מקום שאמור להיות הומה אדם בשעות שבהן הייתי שם, היה שומם. מזכירה משועממת, פה ושם מישהו שנכנס בטעות וביקש הכוונה למקום אחר, ושקט. לינדה מגיעה לפגישות נלהבת, בציפייה, עם רעיונות מרגשים, ואני מגיעה אליהן מודאגת, מתקשה להבין איך לינדה ממשיכה לצרוך יעוץ ארגוני כשאין הכנסה אפילו די הצורך כדי לשלם שכר דירה לבניין הגדול ששכרו בעלה והיא וערכו בו שיפוצים נרחבים.  חששתי שלינדה מתכחשת למציאות ומשמרת תודעת שפע מדומה. התעקשתי לשאול על המאזן, על המצב מול ספקים, מול בנקים ומול עובדים. בהתחלה התשובות שלה היו "אח שלי מטפל בזה, אני סומכת עליו". לא ויתרתי. עד שבהדרגה היא התחילה להסס בתשובות שלה, לשתוק בתגובה לחלק מהן, ולנגב באלגנטיות את הדמעות הסוררות כאשר שאלתי אותה מה הילדים הבוגרים שלה יודעים על המצב. בהדרגה, היא נאותה לפגוש את העובדות המרות של המציאות, להישיר מבט אל חשבון הבנק שרופד בכספי ביטוח החיים שהלכו ואזלו, להפשיל שרוולים ולגעת גם במה שלא מריח חלומות ויוזמות. התחלנו לעבוד בשיטתיות על כל שורה של פעילות בארגון. לבדוק אילו פעילויות רווחיות ומניבות ואילו לא, אילו ספקים מציעים לה מוצרים ושירותים שהיא יכולה להרשות לעצמה לרכוש ואילו לא , אילו לקוחות משלמים ובזמן ואילו נהנים מדחיית תשלומים ושמיטת חובות מתוקף קשרים חברתיים ומשפחתיים. עשינו סדר  בהגדרות התפקידים ובמבנה הארגוני, כולל הגדרת התפקיד של לינדה עצמה, נוכח היותה, לצד מנהלת הארגון, גם אם חד הורית לארבעה ילדים מתגעגעים.

בהדרגה היא גייסה גם את הצוות לסיעור מוחות, לפעולות מגבשות שהבהירו שהיא שם כדי להישאר ולהניע את הארגון קדימה ואפילו לתקן כמה נורמות שהתאימו כאשר בעלה ניהל את העסק אבל כעת התאימו פחות.

הצוות התגלה כיצירתי, מחויב ונאמן באופן שהפתיע אותה ונתן לה הרבה כוחות. היו כאלה שהיא סימנה להם את הדרך החוצה. שמו הטוב של המקום והאמינות של לינדה בעיני הלקוחות התבררו כמשאבים יקר ערך ולמדנו איך למנף אותם. יש עוד דרך ארוכה לעבור. אבל לעת עתה עצרנו את הדימום.

כדי לאסוף את השברים ולגלות את הכוחות שנשארו אחרי האובדן לפעמים נדרשת יד מכוונת ומעודדת. אני כאן בשביל לינדה ובשביל כל מי שמחפש או מי שמחפשת את הדרך להתרומם ולהמשיך מחדש.

משבר ניהולי מסיבות אחרות? אולי הסיפור על מנהלים שעובד שלהם מרר להם את החיים רלוונטי לך.