הייתי מנהלת חדשה וכניסתי לתפקיד לוותה גם בכניסה של כל החטיבה לבניין חדש.
נשמע כמו חלום. בפועל, חלום רטוב, ולא במובן שחשבתם.
הרטיבות הגיעה דווקא משירותי הבנות של שכבת ח'. השירותים היו נסתמים כל יומיים. הצפות, נזילות, מגעיל. אב הבית אומר לי "הבנות סותמות את האסלות בנייר. תחנכי אותם". מנהלן ביה"ס אומר לי "הבנות זורקות תחבושות לאסלה. תלמדי אותן". ואני מסתכלת כל יום, ולא רואה שום דבר מזה. ככה זה נמשך עוד שבוע ועוד שבוע, ומסביבי אומרים לי "מה את מתעסקת עם השירותים"? "אין לך מה לעשות?" "זה מה שמנהלת עושה? פותחת סתימות בשירותים?" ואני מנג'סת ומתעקשת ולא מוכנה לוותר. כל יום הרגשתי את הראש נחבט בתקרת הזכוכית שמעלי. את הניסיון לבטל, להקטין ולהדוף את הטענה שלי שיש בעייה שלא קשורה לחינוך או להתנהגות של ילדות בנות 14. "עם כל הכבוד", אמרו לי, "את לא מבינה בזה. יש קבלן, יש מהנדס, יש אינסטלטור, והם קבעו שהכל בסדר". אקצר ואומר, שהמנהל שלי סיכם את האירוע בכך שאמר לי "את המנהלת הראשונה שהביאה את ראש המועצה לסיור בשירותי בנות ח'". זה נכון. הגעתי עד לראש המועצה האזורית. בכבודו ובעצמו נכנס איתי ועם הפמליה שלו לשירותי בנות ח'. מה שהתברר, זה שהקבלן החסכן הניח צנרת צרה שלא מתאימה ולא יכולה לנקז את השירותים. פורקו כל הקירות החדשים, נחפרו המרצפות, נעקרו הצינורות והונחה צנרת חדשה. בנות ח' זכו לשירותים תקינים ואני התפניתי למשימות ניהוליות אחרות.
פעם שמעתי הרצאה שבה הדובר, קצין בכיר בצבא, דיבר על ארבע רמות מנהיגות:
- להנהיג את העובדים שלך זו הרמה הבסיסית והטריוויאלית. אף אחד לא אמר שזה קל, אבל זה המינימום ההכרחי, אם במנהיגות חפצת.
- להנהיג את העמיתים שלך, זו רמה גבוהה ומורכבת יותר, שעל מנת להשיגה עליך לפעול כך שהשפעתך תהיה לא רק במחלקת שלך, אלא גם במחלקות אחרות בארגון. שקולך יישמע ויקבל מקום.
- להנהיג את המנהלים שלך, זו היכולת לנווט את הקברניטים שמעליך בעץ הארגוני: להשפיע עליהם ולהפעיל אותם כך שיצטרפו למטרות שלך ויקבלו החלטות שמקדמות את הפעילות שלך.
איתן (שם בדוי), מנהל ארגון חינוכי שהוא חלק מקמפוס רחב שבו מוסדות רבים, ביקש את עזרתנו בעיקר בכל מה שקשור לרמת המנהיגות השלישית. הוא כפוף למנהל קמפוס אמביציוזי, יזם, אימפולסיבי, שנדלק ברגע על רעיון, מפעיל את כולם ורץ בשצף קצף לרעיון הבא. איתן, לעומתו, מנהל ביצועיסט שקשוב לעובדיו. הוא מעריך את היזמות ואת היצירתיות של מנהל הקמפוס, אבל מאמין בתהליכי פיתוח שדורשים סבלנות ותכנון ומחפש את הדרכים לרתום את מנהל הקמפוס לתכניות השיטתיות שלו.
בעבודה עם איתן אנו מנסים לעמוד על ההבדלים בינו לבין מנהל הקמפוס ועל נקודות המפגש ביניהם, לזהות מתי איתן מצליח להשפיע על המנהל ולרתום אותו למטרותיו ומתי הוא מפספס אותו.
המנהל/ת שלך מטריפה אותך? או "סתם" מייבש/ת אותך? רוצה למצוא דרכים אפקטיביות לרתום אותה/אותו למטרות שלך? דבר/י איתנו, זה אחד האתגרים שכיף לנו להתמודד איתם!
