תקשורת עם הורים

👈 30% מהמנהלים החדשים שמצטרפים לשורות מערכת החינוך בישראל עוזבים את התפקיד בתום שנתיים.

הסיבות מגוונות:

• היעדר אוטונומיה
• עומס ושחיקה
• מערכות יחסים עכורות עם רשויות
• עם הצוותים ועם הקהילה
• היעדר תמיכה מהממונים
• קשיים עצומים בגיוס כח אדם
• ועוד…

👈 אבל סיבה אחת נוספת מדוברת מעט מדי

כי מנהלים לא מרגישים לגיטימציה לדבר עליה מחוץ לפורומים סגורים:

תובענות של הורים, תוקפנות, איומים ואלימות מצידם.

בדלתיים סגורות, בפורום מצומצם, שמעתי דמות בכירה ומוערכת במערכת החינוך אומרת: "ההורים הפכו לאיום אסטרטגי על מערכת החינוך".

👈 הידעת? ישראל היא אחת המדינות בעולם עם שיעורי התמדת תלמידים מהגבוהים בעולם.

הורים כועסים על ביה"ס, מגנים אותו, התקשורת מבזה את מערכת החינוך, הציבור בעליהום מתמשך על המורים, אבל בבוקר ההורה קם ושולח את הילד שלו לביה"ס. כועס, מתמרמר וממשיך לשלוח. מסתבר, שזה לא רק מכיוון שכביכול אין לו ברירה כי עליו לצאת לעבודה. הכעסים, האכזבות והתוקפנות לעיתים קרובות נובעות דווקא מהציפיות הגבוהות, מהתקוות שתולים ההורים בביה"ס ומהאמונה שלהם שלמורים יש יכולת השפעה משמעותית על ילדיהם. 

🤷‍♂️ אז מדוע ההורים כל כך כועסים על ביה"ס? 

👩‍🏫 מדוע המורים כל כך מפחדים ומתוחים במפגש עם ההורים?

איך קרה שבמקום שהבית וביה"ס יהיו שני יסודות ועוגנים משלימים עבור הילד, הם לעיתים קרובות שני אויבים מרים שנלחמים זה בזה?

ומה מקומך כמנהלת בקשר הזה? כיצד תוכלי להוביל בביה"ס שלך תפיסה ונורמות של אמון, של שקיפות, של טווח הרשאה רחב שנותנים ההורים למורים ושהמורים מקבלים מהמורים בשיח הדדי מכבד ומוקיר?